מבוא לפנסיה

העיסוק בפנסיה נראה מאוד מסובך, רחוק ולא קשור לחיי היום-יום, בעיקר כשמדובר באנשים צעירים. אבל דווקא בגיל צעיר, בתחילת הקריירה המקצועית, חשוב להבין מה ההשלכות של אי הקפדה על חיסכון פנסיוני רצוף, ולנסות לצלול עד כמה שניתן לעומקו של הנושא.

מגיע לי בכלל?

בשנת 2008 חוקק חוק פנסיה חובה שמחייב למעשה את העובד השכיר להפריש סכום מסוים מהשכר שלו לטובת חיסכון שיעמוד לרשותו בגיל פרישה (כיום גיל הפרישה הוא 67 לגברים ו-62 לנשים). אותו חוק קובע גם כי על המעסיק חלה החובה להפריש סכום מסוים – מעבר למה שהעובד מפריש – לטובת הפנסיה של העובד. כיום שיעור ההפרשה המינימאלי של העובד עומד על 6% שכרו, והשיעור המינימאלי שהמעסיק מחויב לו הוא 6.5%. בתחילת 2017 הורחב החוק גם לגבי עצמאים.

על מי חל החוק? על גברים מעל גיל 21, ועל נשים מעל גיל 20. בנוסף, כאשר מדובר בעובד המתחיל מקום עבודה ולו אין כל רקע תעסוקתי, אזי המעסיק מחויב להתחיל להפריש לו לפנסיה (את החלק של המעסיק ושל העובד) אחרי 6 חודשי עבודה. כאשר מדובר בעובד העובר למקום עבודה חדש, ומעסיקים קודמים כבר הפרישו עבורו כספים לפנסיה, המעסיק מחויב להפקיד עבורו לחיסכון פנסיוני אחרי 3 חודשי עבודה – ורטרואקטיבית.

כמובן שייתכן מצב בו המעסיק מחליט – כהטבה – להתחיל להפריש כספים לעובד מהיום הראשון, אך הוא אינו מחויב לכך.

לאן הולך הכסף?

ישנם 3 סוגי גופים הפועלים בתחום החיסכון הפנסיוני: קרנות פנסיה, קופות ביטוח (ביטוח מנהלים) וקופות גמל. כל אחד מהם פועל אחרת ולכל אחד יש יתרונות וחסרונות (עליהם – במאמר נפרד). על פי החוק העובד יכול לבחור באיזה גוף להשקיע את כספי הפנסיה שלו, ואף לבחור מקרב שלל הגופים המציעים את השירות. בנוסף, העובד יכול לעבור בכל רגע נתון לגוף אחר.

במידה ולעובד אין העדפה, המדינה קבעה כי ישנן 4 ברירות מחדל מהן יבחר המעסיק – 4 גופים שזכו במכרז המציעים דמי ניהול מופחתים: מבטח דש, אלמן אלדובי, אלטושר שחם ופסגות.

הגופים השונים המנהלים את כספי הפנסיה של העובדים משקיעים את הכספים האלו באפיקי השקעה שונים, על מנת לייצר תשואה לחיסכון של העובד, ולנסות להבטיח עבורו סכום גדול יותר עם הגיעו לפנסיה. באופן כללי חשוב לזכור כי ככול שהקרן משקיעה אחוז גדול יותר במניות על פני השקעה באגרות החוב, אז הסיכון עולה. גם כאן קיימת זכות בחירה לעובד, והוא יכול לבחור את מסלול ההשקעה ורמת הסיכון.

מה עוד כלול בביטוח הפנסיוני?

כאשר מפקידים כספים לקרן פנסיה וביטוח מנהלים כוללת ההפקדה גם סכום המיועד לביטוח אובדן כושר עבודה ועבור ביטוח חיים. ביטוח אובדן כושר עבודה מבטיח לעובד במקרה שהוא אינו יכול לעבוד יותר, ובתנאים מסוימים, הוא יקבל קצבה חודשית קבועה. ביטוח החיים מבטיח למשפחתו של העובד – אישה/בעל וילדים – סכום חד פעמי גבוה במידה והוא נפטר טרם הגיעו לגיל פרישה. לגבי אובדן כושר עבודה יש חובת הפרשה, עובדים רווקים יכולים לוותר על ההפרשה לביטוח חיים.

למה לי בעצם?

קודם כל – זה לא נתון לשיקול דעתכם. מדובר בחוק מדינה. עצמאים יכולים, לכאורה, לא להפריש לפנסיה ולהסתכן  בקנס לא משמעותי של 500 שקלים, אבל חשוב לזכור – המדינה אינה סומכת על האזרחים כי יחסכו באופן עצמאי עבור גיל הפרישה. באמצעות חוק זה היא מנסה להבטיח כי יהיו לאזרחיה מקורות הכנסה כלשהם שיאפשרו קיום בכבוד בגיל הפרישה, ושהם לא יאלצו להסתמך רק על קצבת הזקנה שגובהה פחות מ-2,000 שקל בחודש. זו אחת הסיבות, אגב, שהיא גם מעניקה הטבות מס על ההפרשות לפנסיה, אותם לא מקבלים באפיקי השקעה אחרים.

אז כן – יש עוד זמן, ואף אחד לא רוצה לחשוב על מה יהיה עוד שנים רבות כשנפרוש לפנסיה אבל היכרות עם התחום, וניסיון להבין קצת יותר מה קורה בחיסכון הפנסיוני שלכם היא חיונית.